The gospel according to whom

1. אנחנו על המפה – הופעות מחו"ל שאני, לפחות, לא ידעתי עליהן עד עכשיו

במהלך החג, ניצלתי את הזמן הפנוי שהיה לי כדי לקיים את מצוות If you can't beat them, join them, ויצרתי לעצמי, בין השאר, חשבון ב-Last.fm (הוא נמצא כאן, אם בא לכם להציץ). בין שאר הדברים שמופיעים בדף הבית המותאם, אפשר למצוא גם רשימה של ההופעות הקרובות של אמנים שיש להם "תחנות רדיו" באתר, מותאמים לפי המיקום הגיאוגרפי של המשתמש. בנוסף לכמה הופעות קרובות שידעתי עליהן כבר, כמו Dalek, שמופיעים כאן ב-25 לחודש בלבונטין 7, או The Bug, שחוזר לכאן בפעם השלישית בשלושה חודשים, עושה רושם, להופעה בשבוע הבא בקומפורט 13, היו רשומות שם עוד הופעות מעניינות שלא שמעתי עליהן בכלי התקשורת המוזיקליים הישראליים – לפחות לא אלה שאני עוקב אחריהם. החשד שלי לגבי המהימנות של מה שכתוב שם עלה כשאחת מההופעות שצוינו שם היתה הופעה של בריאן אדמס, ביום חמישי הבא בפארק הירקון. על אף שאדמס די נעלם מהמיינסטרים המוזיקלי בזמן האחרון ועיקר הקהל שיכול להיות לו הוא אנשים שזוכרים לו את חסד נעוריו (או נעוריהם, יותר נכון) מסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, הוא אמן מספיק חשוב ומרכזי כדי שלא יוכל להיווצר מצב שהוא מופיע בארץ בתאריך כל כך קרוב, ולא יהיה לזה שום פרסום בשום מקום. שוקי ווייס אולי נזהר בפושרין עכשיו, אבל זה קצת מוגזם. אז לא, הסתבר לי – גם ההופעה הזאת נכונה ואמורה להתקיים, כחלק מעצרת שלום שמארגן ארגון ישראלי-פלסטינאי בשם One Voice. ביחד עם עוד הרבה מאד אמנים ישראליים, בפארק הירקון, ואמנים פלסטינאיים באצטדיון הכדורגל של יריחו, אמור להופיע גם בריאן אדמס.

אז אם יוצאים מנקודת הנחה שההופעות המצוינות ב-Last.fm הן אמיתיות, אף על פי שלא יכולתי למצוא אישור לחלק מהן באתרים הרשמיים של הלהקות, זה מה שמחכה לנו בחודשים הקרובים:

Om יופיעו בלבונטין 7 ב-6 בדצמבר, וגם ב"אוגנדה" בירושלים, יום לפני כן, ב-5 בדצמבר. Om הם הרכב שכולל רק שני נגנים – אל ציסנרוס וכריס האקיוס, שביניהם מחלקים בס, תופים ושירה בלבד. הם חצי מהרכב ה- Stoner Metal החלוצי Sleep, והאלבום שהוציאו ב-2006, " Conference of the Birds", היה חלק מרשימות האלבומים הכי טובים של אותה שנה ב-The Wire ובהרבה מקומות אחרים. המוזיקה שהם עושים היא מוזיקת מטאל במהירות הכי איטית שיכולה להיות, מה שהופך את חוויית ההאזנה להם למשהו שמקביל לטקס של איזו דת במזרח אסיה – עמוק, רפטטיבי ומעורר הזיות. או במילים אחרות, יהיה מעניין.

Faust יופיעו ב-14 בדצמבר בלבונטין 7. יום לפני כן מתוכננת כיתת אמן עם ז'אן הרווה פרון, אחד ממקימי ההרכב – לא הצלחתי למצוא עדיין מידע לגבי איפה או מתי בדיוק. Faust הם אחת מהלהקות שיצרו את ז'אנר ה"קראוטרוק" – מוזיקת רוק גרמנית של תחילת שנות ה-70 שהמטרה העיקרית שלה היתה למחוק את כל מה שנכלל עד אז תחת המטריה של מוזיקת רוק, ולהתחיל מחדש. אחרי ששווקו לחברת Polydor כ"ביטלס החדשים", הם זכו להוציא שם את שני האלבומים הראשונים שלהם. "פולידור" הבינו די מהר שהמרחק בין הלהקה הזו לבין ה"ביטלס" הוא גדול מאד, אבל למרות שללהקה לא היתה הצלחה מסחרית מרובה ברוב שנות הפעילות שלהם, הם השפיעו על העבודה של הרבה מאד אמנים אחרים, כמו ג'וליאן קופ ו-Einsturzende Neubauten. ההרכב שיגיע לארץ הוא אחד משני הרכבים שמופיעים בזמן האחרון תחת אותו השם, והוא מכיל שניים מהחברים המקוריים – ז'אן הרווה פרון וזאפי דירמייר.

יום אחריהם, ב-15 בדצמבר, יופיעו ב"בארבי" Black Rebel Motorcycle Club. אני חייב להודות שלא ממש עקבתי אחרי מה שהם עשו מאז האלבום הראשון, אבל רע זה לא יכול להיות – במיוחד לאור העובדה שהלהקה העבירה את רוב השנה האחרונה שלה בלחמם את Jesus and Mary Chain, שחבל שהם לא מביאים איתם לארץ.

בשבוע שיתחיל אחר כך יחזרו לכאן אמיר קוסטוריצה והתזמורת שלו, ה-Non Smoking Orchestra, לשתי הופעות בהיכל התרבות – אחת ב-17 ואחת ב-19 בדצמבר.

וב-31 בינואר 2008 צפויים להגיע לכאן Velvet Revolver – הסופרגרופ שמכיל את שלוש חמישיות מ-Guns and Roses – סלאש, הבאסיסט דאף מק'קייגן והמתופף מאט סורום ואת סקוט ווילנד, הסולן לשעבר של Stone Temple Pilots. הם אמורים להופיע ב"האנגר 11". ההופעה הזאת לא מופיעה באתר הרשמי שלהם, אמנם, אבל מצד שני, לוח ההופעות שלהם לא מגיע מעבר לדצמבר. התקווה, אם כן, למי שזה חשוב לו, עדיין קיימת.

כל ההופעות האלו לא כוללות הופעות של אמני ג'אז חשובים יותר וחשובים פחות ואמנים אלקטרוניים חשובים יותר וחשובים פחות שמגיעים לכאן, באדיבות לבונטין 7 וברזילי וגורמים יותר "ממלכתיים", בתדירות הרבה יותר גבוהה- גם מאלו יהיו פה הרבה בשלושת החודשים הקרובים.

אם כל האמנים האלה באמת יגיעו לארץ, אפשר להתחיל לראות סימנים של חזרה לראות את ישראל כעוד מדינה באירופה. עוד שנה כזו, ונוכל לחזור לימים העליזים של פארק הירקון ואיצטדיון רמת גן. או לפחות האנגר 11.

2. טחנות רוח
מת'יו ראיין הוא אמן שאני מעריך לא רק בזכות המוזיקה שלו (שאני רואה בה הרבה הקבלות למוזיקה שלי – במיוחד לאור העובדה שהוא קרא לאלבום האחרון שלו, From a Late Night High Rise, בשם של ההרגשה שאני ניסיתי להעביר באלבום האחרון שלי), אלא גם בזכות העובדה שהוא שומר על קשר עם המעריצים שלו דרך החללשלי שלו. במסגרת הקשר הזה הוא שולח הודעות קבועות, כמעט כל יום, דרך ה-Bulletin Board שאפשר להשתמש בו שם, ומעדכן לעתים תכופות את השירים וקטעי הווידאו שאפשר למצוא בדף האמן שלו. בניגוד להרבה אמנים אחרים, שמשתמשים בדף האמן כדי להציג את הדבר האחרון שיצרו, הוא משתדל להשתמש בדף האמן שלו כדי לחשוף את המעריצים לקטעים נדירים, ישנים, דברים שהוא הקליט בבית ממש לפני כמה רגעים, גרסאות כיסוי ודמואים לשירים מוכרים יותר שלו. באחד הימים קידמה את פניי הודעה ב-Bulletin Board.

ההודעה סיפרה על כך שראיין ניסה להעלות שיר ישן שלו, מאחד מהאלבומים הראשונים. השיר נקרא "3rd of October", התאריך היה ה-3 באוקטובר – הסיבות הן מובנות. הבעיה היתה שהאלבום הזה יצא בחברת התקליטים A&M – חברה שהיתה פעם בית להרבה מאד אמנים שאני אוהב, כמו The Police וסוזאן ווגה, ועכשיו היא חברת בת של Universal (אחרי שהיתה חברת בת של חברת בת של Univerasl, רק כדי לסבך את העניינים קצת יותר). כשראיין ניסה להעלות את השיר לדף שלו, הוא קיבל אי מייל מהנהלת האתר שהודיעה לו שהשיר לא יועלה לאתר ושהרשאות ההעלאה של חומר לדף שלו מושעות, מאחר ובעל זכויות היוצרים של השיר (שזו חברת התקליטים) פנה אליהם והתלונן על הפרת זכויות יוצרים. ל-Myspace, מסתבר, יש תכנית לחינוך אנשים שמפירים זכויות יוצרים מתוך הבנה שהם לא עושים את זה בזדון. רק אחרי שעוברים את התכנית הזאת (שכוללת, אולי, הרבה אימג'ים מהבהבים ואולי כמה ערוצי אודיו בתדרים שאי אפשר לשמוע באמת, ואולי גם משכנעת אנשים לקנות דברים שהם לא ממש צריכים באותו הזמן), הזכות להעלות קטעים לדף האמן שם מוחזרות. כאופציה אחרת, האמן, שכתב את השיר והקליט אותו, ורוצה להילחם על הזכות להשתמש בו ולהשמיע אותו לאנשים, יכול למלא טופס – על נייר אמיתי – ולשלוח אותו להנהלת Myspace, והם יבדקו את הנושא מול בעל זכויות היוצרים.

התסכול של מת'יו ראיין, וגם שלי כאמן כשקראתי את זה, הוא די מובן. הוא גם מתקשר לחוק שממשלת ישראל מנסה להעביר ושעלול לגרום להרבה מאד יוצרים כאן בארץ לא להיות מסוגלים להרוויח כסף על היצירות שהם יכתבו מעכשיו, בגלל שהחוק יהפוך את החיים של גורמים מסחריים שירצו לקנות את התמלוגים על היצירות להרבה יותר קלים. וכל זה קורה באותו שבוע שבו קונגלומרט המוזיקה הענקי Sony-BMG, האיחוד של שתיים מחמש חברות התקליטים הגדולות בעולם, זכה לאישור מהאיחוד האירופאי, שקבע בפעם השנייה בתוך שלוש שנים, אחרי חקירה מקיפה, שהוא לא מהווה מונופול.

כל הסיבות האלה, הגידולים הממאירים בתוך מה שהיתה פעם תעשיית המוזיקה, דווקא מובילים לדברים טובים: רדיוהד, למשל, החליטו להוציא את האלבום הבא שלהם בעצמם – ולאפשר למעריצים ומאזינים להוריד את האלבום ולהחליט כמה הם רוצים לשלם (תיאורטית, הם יכולים להחליט גם שהם לא רוצים לשלם, אבל קשה לי להאמין שרדיוהד יילכו רחוק עד כדי כך). בדצמבר, הם גם יוציאו קופסא מהודרת שמכילה את האלבום עם עוד דיסק, גרסת הוויניל של האלבום וחוברת עם כל מיני ציורים רדיוהדיים לא משמעותיים. הצעד הזה, מבחינתם, מאד משתלם, כי הם יודעים שמעריצי רדיוהד מושבעים כמוני יקנו את המארז בכל מקרה. המארז עצמו עולה 40 פאונד – משהו כמו ארבעה אלבומים. גם טרנט רזנור מנצל כל הזדמנות כדי להביע תרעומת על המחירים הגבוהים שבהם נמכרים האלבומים שלו בחנויות, ויום אחד גם הוא יעשה מעשה ויציע את המוזיקה שלו ישירות למאזינים, ללא תיווך של חברות תקליטים.

אם השאיפה של חברות התקליטים הגדולות להמשיך ולצבור עוד כסף על חשבון הסיבה שבגללה הוקמו מלכתחילה – המוזיקה, הן עלולות למצוא את עצמן במצב די מעניין בעוד כמה שנים. התופעה שהתחילה רדיוהד עשויה להתפשט, וכשייגמר חוזה של אמן מול חברת התקליטים שלו, האמן יהיה זה שיבחר לא לחדש אותו, ובמקום זאת לשווק את האלבומים שלו בעצמו. המאמץ עשוי להיות הרבה יותר גדול, כמו שרדיוהד בעצמם גילו – ועכשיו הם שוקלים לחתום בחברת תקליטים קטנה בשם Side One.

זה הכל להשבוע. עד השבוע הבא, תחלמו חלומות טובים.