Dälek בהופעה – לבונטין 7, 26.10.07
1. לפני הכל
זה אמנם עדיין לא מבוסס ולא סגור בשום צורה, אבל בשורות משמחות בכל מקרה – דיוויד סילביאן, אחד מהזמרים האהובים עליי, אמור להגיע לכאן להופעה במאי. זה על סמך התכתבות חללשלי של חבר של חברה איתו – כך שזה מגיע מהאמן עצמו, אבל כמו שאנחנו יודעים כחובבי מוזיקה שמנוסים בדברים האלה – זה בדרך כלל לא נסגר ברמה של האמן עצמו. נחזיק אצבעות, אם כן.
קצת גאווה מקומית בקהילת היוצרים-ישראליים-ששרים-באנגלית. עמית ארז חתום כרגע בלייבל שלא שמעתי עליו עד עכשיו שנקרא Anova, והלייבל (הישראלי) הגיש שירים של כל האמנים החתומים בו לתחרות Independent Music Awards, שרצה כבר 77 שנה. חבר השופטים כולל אנשים כמו טום ווייטס, ג'ודי קולינס, סנופ דוג, ובין שאר הפרסים שיחולקו שם (רובם לפי ההחלטות של חבר השופטים), יש גם את פרס ה-Vox Populi, שניתן על ידי הצבעה של קהל. כאן אתם נכנסים לתמונה – מפני שעמית ארז נכנס לחמישייה הסופית של אמנים בקטגוריית singer-songwriter. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להירשם לאתר של התחרות (תהליך קצר ולא מייגע כמו במקומות אחרים), לגשת לדף השני של רשימות המועמדים ולגלול למטה עד שאתם מגיעים לקטגוריית singer-songwriter (הרביעית במספר). שם אתם יכולים למצוא את "Postcard" ולהצביע בשבילו. בינתיים, עושה רושם שעמית ארז מוביל מתוך החמישייה שנמצאת שם. גם כאן, אם כן, נחזיק אצבעות.
2. Serendipity – קטע המשך
באחד מהפוסטים הקודמים כאן השתפכתי על האהבה שלי למילה Serendipity ולקונספט שעומד מאחוריה. ב-Myspace, אמנם, הקונספט הזה הוא טיפה יותר מתוכנן מבמקומות אחרים – אחרי הכל, הסיכוי שתגלה מוזיקה שאתה אוהב מבוסס על העובדה שההשפעות של הלהקות שמנגנות שם, ו"כמו מי אנחנו נשמעים", כתובות מול העיניים, ורוב הסיכויים שלהקות ששולחות בקשת חברות-חללשלי עושות את זה מפני ששמעו את המוזיקה, ראו את רשימת ההשפעות או את רשימת האמנים הדומים והיא חופפת לשלהם. קרה לי כבר כמה פעמים שאמנים כאלה או אחרים שלחו אליי בקשות להצטרף לרשימת החברים שלי – ברוב המקרים אין לי את הזמן להקשיב ממש למוזיקה שיש להם להציע (וחבל), אבל במקרים מסוימים אני מקשיב, וכבר הצלחתי לגלות שם כמה דברים מעניינים כמו Rohan Theatre Band, שנשמעים כמו Tiger Lillies, אבל יותר מאובקים, בריטיים ושיכורים (הם טוענים, ברשימת ה"אמנים שאנחנו נשמעים כמוהם", שאין להם מושג מי הם ה-Tiger Lillies ומעולם לא שמעו שום דבר שלהם), או כמו My Life Story, שמחקר קצר עליהם אחרי שהתלהבתי מהמוזיקה שלהם גילה שיש להם אפילו עבר בחברת תקליטים גדולה (והם אפילו כלולים ברשימת האמנים שמבצעת גרסאות כיסוי באלבום "Come Again" של EMI שדיברתי עליו לפני שבועיים). ביום שישי האחרון קיבלתי בקשה מלהקה שנקראת Still. הלכתי לבדוק את הדף שלהם, בעיקר כדי להודות להם על הבקשה, וכשראיתי שהם מגיעים מאנגליה – ויש לי חיבה מיוחדת לאי הסקסוני (ואפילו יותר לאי הקטן שלידו) – החלטתי להקדיש את הזמן ולהקשיב לחלק מהשירים שלהם. ועכשיו אני רוצה למצוא את עצמי מוצא את האלבומים שלהם -המוזיקה שלהם פשוט יפהפייה. הסולן נמצא באיזשהו מקום בין פול ביוקנן (הסולן של The Blue Nile) לאנדרו מונטגומרי (הסולן של Geneva), המוזיקה נעה בין עננים של סאונד מסונתז לרוק גיטרות בריטי. הם נמצאים כאן, בכל מקרה – לשיפוטכם.
3. Dälek בהופעה – לבונטין 7, 26.10.07
יש כמה יתרונות בולטים בלהגיע להופעה של הרכב שאתה לא ממש מכיר. אחד מהם הוא שאי אפשר להתאכזב ממה שאתה לא מכיר. את Dalek (מבטאים את זה דא-יא-לק, מסתבר, והם יסלחו לי על חוסר היכולת הטכנית להכיל את האומלאוט על הא' בכל פעם שאני מזכיר את השם שלהם בפוסט הזה) אני מכיר מעט מאד – רק כמה קטעים ששמעתי בהזדמנויות שונות, בעיקר מתוך שיתוף הפעולה שלהם עם Faust. הקבלות שהם מביאים הן די מבטיחות – הם חתומים ב-Ipecac, הלייבל של מייק פאטון, הם מגיעים מניו ג'רזי, הם עושים היפ הופ אקספרימנטלי שמזכיר קצת, לפעמים, את ההפקה של Dan the Automator, גם הוא בספר הטלפונים של מייק פאטון.
Dalek הם שניים – MC Dalek, הראפר, ו-Octopus, שאחראי על הסאונד המיוחד של ההרכב (הם לא, מסתבר, שני ראפרים. שני המיקרופונים שעל הבמה אתמול היו מוקדשים אחד, לקול הרגיל של MC Dalek ואחד לקול המפלצתי שלו). הם מופיעים בדרך כלל עם הרכבים שונים לגמרי מוזיקלית, כמו המלווינס, או Isis – זה מה שוויקיפדיה אומרת עליהם, לפחות.
ההופעה של אתמול התחילה דווקא בחוץ, עם הקהל שחיכה שההופעה תתחיל, קהל שהיה, מבחינתי לפחות, מוזר ולא אופייני להופעה מהסוג הזה. אמנם, אני לא מסתובב בהופעות היפ הופ לעתים קרובות ואין לי מושג באמת איך אמור להיראות הקהל שמגיע אליהן. גם לא ציפיתי לראות ילדים עם כובעי בייסבול הפוכים על הצד ומכנסיים רחבות שמגיעות לשוקיים. מצד שני, לא ציפיתי לראות אנשים מבוגרים, שעושה רושם שכבר היו אבות לילדים כש-Cool Herc ניגש לתקליט בפעם הראשונה. לא ציפיתי לראות אמנים ישראליים שהקשר ביניהם לבין היפ הופ, אקספרימנטלי ככל שיהיה, נראה רחוק במיוחד. מצד שני, ההופעה שעמדנו לראות היתה לא אופיינית בשום קנה מידה שאני יכול לחשוב עליו.
ההופעה התחילה עם שני אנשים על הבמה – אף אחד מהם לא חלק מההרכב עצמו. Dalek לוקחים איתם, בסיבוב ההופעות שלהם, גם גיטריסט ונגן קלידים. המטרה שלהם, ליצור רעש כל כך דחוס שהכינוי "Wall of Sound" לא עושה לו ממש שירות. במשך יותר מ-20 דקות, החלל הקטן והדחוס-גם-ככה של לבונטין 7 התמלא בצלילים שהכילו בתוכם עוד צלילים, ועוד צלילים, עד שבאיזשהו שלב האוזניים לא יכולות לעמוד בעומס וכל שאר החושים מצטרפים למשימת הקליטה של הרעש הזה. מי שצרך סמים באותו הערב בטח הצטער על הכסף שהוא ביזבז – לא היה צורך בשום גורמים כימיקליים כדי להרגיש גבוה והוזה ברגעים האלה. לפני ש-MC Dalek ו-Octopus עלו לבמה בשביל לתפוס את המקומות שלהם, החליף את הרעש הזה פרץ רעש אדיר מאחד מהרמקולים, שגרם לחלק מהאנשים לסתום את האוזניים שלהם בנסיון להגן על עצמם מאובדן שמיעה פתאומי. אל הרעש האטמוספרי שהפיקו הגיטרה, הקלידים ותוכנות הסימפול על מחשבי המאק שהיו על הבמה הצטרפו הביטים שהפיק Octopus, ו-MC Dalek, איש נמוך וגדל מימדים אבל עם הרבה עוצמה, תפס את מקומו ליד המיקרופון והתחיל לזרוק את המילים שמהוות את הגרעין של הקטעים של Dalek. הסאונד הדחוס לא איפשר להבין יותר מדי מהמילים (אף על פי שאני כמעט משוכנע לגמרי שבאחד מהשירים הוא דיבר הרבה על Tardis, הלא הוא תא הטלפון\החללית ש-Doctor Who נע בו במרחבי החלל והזמן. מה שעשוי להיות אפילו נכון, בהתחשב בעובדה ש-Dalek קרויים על שם גזע האויבים הנצחיים של Doctor Who, רובוטים פאתטיים שנראים כמו מלחיות). אחרי זמן ארוך שנראה כמו זמן קצר, ההופעה הסתיימה והרעש הפך בבת אחת לשקט. אחרי כמה דקות של עידוד נמרץ מהקהל, שני חברי ההרכב עלו לבד לבמה כדי להמשיך לעוד כמה שירים וירדו שוב – כדי לעלות שוב, לשיר אחד, שלפניו הודה MC Dalek ל"אל על" (בהחלט פעם ראשונה שאני שומע מישהו מודה ל"אל על"), בזכות העובדה שרשויות שדות התעופה בספרד איבדו לו את המזוודות, ו"אל על" מצאו אותן.
אחרי השיר האחד, האחרון, המאולתר, שהם ביצעו (MC Dalek התוודה שהוא לא זוכר את המילים של השיר והשתדל להמציא את רובן במהלך הביצוע), הכל נגמר והקהל התחיל למצוא את דרכו החוצה. בניגוד להרבה הופעות אחרות שראיתי, שבהן הקהל פשוט משתדל למצוא את המכוניות שלו כמה שיותר מהר ולחזור הביתה, ההופעה הזו נגמרה בדיוק כמו שהיא התחילה – הקהל מתאסף בחוץ ונשאר שם, כדי לספוג עוד קצת מאווירת ההופעה, וכדי לחשוב ולדבר על החוויה המיוחדת שהם עברו בפנים. Dalek ממשיכים מכאן לפולין, שם הם מופיעים הערב. אני המשכתי הביתה, שם בדקתי מה האלבומים המומלצים להשיג (מאחר ולא היה לי שמץ של מושג מה שמות השירים ששמעתי בהופעה, וגם לא היתה לי דרך למצוא הבדלים מיוחדים בין השירים), ואני מתכוון להשיג אותם בקרוב ולבדוק איך הם נשמעים בחלל פחות דחוס.
האנשים שהקליטו את ההופעה בטלפונים הסלולריים שלהם לא היו זריזים מספיק להעלות את הקטעים ל-Youtube, ולכן, קטעי הופעה ממקומות אחרים, וזמנים אחרים:
Ever Somber (שזה השם, מסתבר, של השיר האחרון שהם ניגנו. אם אני זוכר נכון, בכל אופן)
Tarnished (אותו שיר שקשור ל-Doctor Who שציינתי קודם, ועושה רושם שזה tarnished, לא tardis. מילא)
זה הכל להשבוע. עד השבוע הבא, תחשבו ירוק.
נשלח: 28 באוקטובר, 2007 נושאים: הופעות.
תגובות: אין
| טראקבק