The gospel according to whom

1. לפני הכל

זה באדיבות חברי הטוב עידו משה: טום ווייטס יוצא בקרוב לסיבוב הופעות. לישראל, כנראה, הוא לא יגיע, אבל חברת התקליטים שלו, Anti, פירסמה ביוטיוב את סרטון מסיבת העיתונאים שבה הוא מסביר את רשימת הערים הכאילו-אקראית בהן הוא הולך להופיע בארה"ב. ככה זה נראה.

2 . החיים: הוראות שימוש

ביום העצמאות הזה התרחקתי ממדורת השבט והלכתי לטייל על החוף. מצאתי את עצמי, בסופו של דבר, במדינה אחרת, שיש לה מורשת אחרת ותרבות אחרת וקצת מוזרה ובלב הבירה של המדינה הזו, פריז, יש בניין שאותו בחר לתאר ז'ורז' פרק בספרו "החיים: הוראות שימוש". הרעיון של הספר, שז'ורז' פרק בחר להעמיס על אחת מהדמויות בספר שלו, צייר בשם וולן, הוא די מבריק: לוקחים בניין אחד, רב קומות, שגרתי, ועוברים בכל אחת מהדירות שלו. מתארים את כל מה שקורה בדירה עכשיו. את כל מה שקרה בה בעבר. ואת כל מה שהוביל למה שקורה בה עכשיו. מתארים את חייהם של הדיירים ושל קרובי המשפחה שלהם, וכך בונים, לאט לאט, מסכת גדולה ומאד עניפה של אירועים, של תיאורי מקומות ושל מסות פילוסופיות, שנעה בין פאזלים, ציור, קורותיהם של פריטים קדושים מתקופת ישו, פוליטיקה, פרשיות רצח ישנות, פריטי אמנות ישנים וחדשים, אמיתיים ומומצאים.

הספר עצמו בנוי במתכונת מיוחדת, שז'ורז' פרק בחר להשתמש בה מפני שהיה חלק מקבוצת סופרים בשם "אוליפו", קבוצת סופרים שהחליטה לאתגר את עצמה ואת הכתיבה שלה באמצעות החלטה על עקרונות והגבלות מיוחדות בעת הכתיבה. למשל, כתיבה של ספר שלם בלי שימוש באות e, או לחילופין, כתיבה של ספר שאות ההיגוי היחידה המותרת בו היא e. בספר הזה, שהוא היצירה הגדולה והחשובה ביותר של פרק, הוא החליט להיצמד למספר כללים מגבילים – ראשית כל, הבניין עצמו. הבניין מעוצב בפורמט של מערכת משבצות – עשר קומות שבכל אחת עשרה חדרים. הספר, שמחולק לתשעים ותשעה פרקים, מקדיש לכל אחד מהחדרים פרק אחד. העלילה המתפתחת המתייחסת לדמויות המתגוררות בחדרים יכולה להמשיך אך ורק כאשר פרק חוזר לתאר חדר מסוים, או מתאר חדר אחר המתקשר לדמות הקשורה לדמות שהיא מרכז העלילה האחרת. התנועה בין החדרים היא בפורמט של הפרש במשחק שח. בנוסף להגבלה הזאת, פרק משתמש בכלי שהמציאה הקבוצה על מנת להגביר את היצירתיות של סופר – כלי שמגדיר שורה של פריטים או מאפיינים שכולם חייבים לבוא לידי ביטוי במידה מסוימת בכל פרק.

הספר מתחיל ומסתיים בחדר שבו חיה ומתה הדמות הראשית, מיליונר אקסצנטרי בשם ברטלבות' שמחליט לבזבז את שארית זמנו והונו בדרך מאד מקורית – הוא לומד לצייר, ויוצא למסע מסביב לעולם, שבו הוא מצייר תמונות נוף של חמש מאות נמלים. כשהוא מסיים כל תמונה, הוא שולח את התמונה לאמן לייצור פאזלים ששכר מבעוד מועד, המתגורר באותו בניין, והאמן מייצר מן התמונה פאזל ושומר אותה בקופסה מיוחדת. כשברטלבות' מסיים את משימתו וחוזר אל הבניין, הוא מרכיב את הפאזלים, אחד בכל פעם, וכאשר הוא מסיים, הוא נותן את הפאזל למומחה אחר ששכר, גם הוא מתגורר באותו בניין, שאמון על העלמת המרווחים שיוצרים חלקי הפאזל והפיכתם לתמונה שלמה ואחידה שוב. אז, נשלחת התמונה לנמל שבו היא צוירה, נזרקת אל תוך המים, שמאכלים את הצבעים והופכים את התמונה לקנווס לבן ונקי שוב. ברטלבות' מתכנן להעביר כך את שארית חייו, בהרכבת חמש מאות הפאזלים מחמש מאות התמונות, אך מת לפני שהוא מספיק להשלים את משימתו – והרגע בו הוא מת הוא גם הרגע בו "קופא" הבניין ואותו מתאר ז'ורז' פרק בדקדקנות ראויה לציון.

"החיים: הוראות שימוש" הוא ספר שמזמין אותך לחזור ולקרוא בו – בצורה לינארית, מההתחלה ועד הסוף, אפשר לצלוח את כל שבע מאות העמודים שלו (כולל אינדקס). אבל אפשר גם לטעום ממנו סיפורים כאלה או אחרים, ופרק עורך רשימה של כל הסיפורים השונים והמקומות שבהם אפשר למצוא את עיקרי העלילות שלהם, וגם היא מצורפת לספר, בנוסף לתרשים מדויק ומפורט של הבניין, לרשימת הערות וללוח זמנים כרונולוגי של כל מה שהתרחש ומתרחש בבניין, ושקשור לדיירים שלו.

את הספר אפשר למצוא כאן.

זה הכל להשבוע. עד השבוע הבא – אל תתנו לרעש להפריע לכם.