The gospel according to whom

1. לפני הכל

לאלו מכם שהצטרפו עכשיו: ברוכים הבאים לבית החדש של הגוספל. עוד נשארו מעט דברים קטנים לסדר ולשפץ, אבל הפוסטים השבועיים יתפרסמו כאן מעכשיו, ועם הזמן אני אוסיף עוד פינות חיוניות פחות ויותר לדפים האלה.

האוסף החודשי של הגוספל, versus the spin, לא יהיה כאן החודש מכיוון שהמחשב שלי, שאני עורך עליו את האוסף בדרך כלל, נכנס לקומה ואני עדיין מחכה שהוא יחזור מתיקון. מכיוון שמחשב העבודה שלי לא דובר עברית, הפוסט הזה מפורסם באדיבות האייפון שלי והמחשב של אשתי, ששניהם התאזרחו בארץ לא רע. אז זהו.

מעבר לעובדה שאני לא מבין למה אירועי ספורט צריכים שירי נושא, אני בדרך כלל די מתעב את התוצאה – שהיא ברוב המקרים סכרינית עד בחילה ומלאה בחדוות הנצחון ושיתוף הפעולה במידה (ועובדה, גם אחרים חולקים איתי את ההרגשה הזאת – באולימפיאדת ברצלונה ב-1992, הערוץ הראשון (אז היחיד) בחר לוותר על שיר הנושא הרשמי ולשדר במקומו בכל הזדמנות את השיר החולק עם העיר את שמה, של פרדי מרקורי ומונסראט קבאיה). לכן הופתעתי לחיוב לגלות שמי שהולך להרוויח המון כסף ואת הערצתם הבלתי מתפשרת של אזרחי העולם, הוא ראפר צעיר מסומליה במקור בשם K'naan (כ׳נען מעכשיו), שגם התארח כאן באחד מהאוספים בעבר. השיר הזה אמנם הולך להימאס עליכם לחלוטין עד אמצע החודש הבא, אבל בינתיים אפשר למצוא אותו ב(סוף ה)הופעה הזאת – בגרסה נטולת כדורגלנים לחלוטין שכוללת עוד כמה שירים שלא יימאסו עליכם לחלוטין בכלל.

רק עכשיו, כשאני מקשיב להופעה של PIL המחודשת כהכנה להופעה המתקרבת שלהם, אני קולט: PIL מופיעים ב-31 באוגוסט ב"גני התערוכה", כחלק מפסטיבל וועידת הייניקן למוזיקה, וגם Leftfield מופיעים, באותו מקום, באותו יום. Open up?

2. אורח לא קרוא בממלכת הקיטש

אחרי שמיצו את כל הרעיונות האפשריים כדי לגרום לקהל להעדיף את אולמות הקולנוע על הבית, מפיקי הסרטים חזרו לרעיון ישן שלא נוצל יתר על המידה: סרטים בשלושה מימדים. ״אווטאר״ עשה צעד מהוסס קדימה, ואחריו רצו כל הסרטים האחרים בדהירה מטורפת (גם הדרמות מוכוונות האוסקר של השנה הבאה יהיו בשלושה מימדים. אתם תראו). הענף האמנותי הבא המתבקש הוא מוזיקה, אם כן.   ומי יכול להיות מועמד מתאים כז'אנר לזה שיעשה את הצעד המהוסס קדימה מג'אז?

מוזיקת הג'אז החלה את דרכה כסדרה של ווריאציות, עדינות ולא מחייבות, על מנגינות ידועות, שבהן המטרה העיקרית היתה שהקהל יזהה כמה שיותר מהר את הקטע המנוגן.  אחר כך הנגנים העדיפו להוסיף את האינטרפרציה שלהם לקטעים, כל אחד בתורו, והמנגינה המוכרת נוגנה, פעם אחת או פעמיים בתחילת הקטע, כל הנגנים ממהרים לחלקים המעניינים והמאולתרים יותר.  אחר כך הנגנים זנחו לגמרי את המנגינה, השאירו אותה מתחבאת, מרומזת, מאחורי מה שניגנו באמת.  ג'אז חופשי, קראו לזה.  כל ההתפתחויות האלה, צעדים מדודים בדרך ידועה מראש, החזיקו בדבר משותף אחד: הן היו לינאריות.  ככל שהמנגינה המוכרת, השלד של קטעי הג'אז, הלכה ונעלמה ופינתה את מקומה לאלתורים ארוכים ומפותלים, האלתורים באו אחריה, הצטברו מעליה.  אף אחד לא חשב אז על הצעד המתבקש הבא.  עד ש-Shining הגיעו.

Shining הם להקת ג'אז נורווגית.  את הפרט הביוגרפי הזה צריך לזרוק כבר בשלב הזה של האקספוזיציה אל האוויר, כי הוא מסביר הרבה דברים.  נורווגיה היא מדינה מאד מוזרה בכל מה שקשור במוזיקה.  כשהיא אחראית על מטאל, היא אחראית על מטאל קשה ובעייתי, אפוף בסממנים שטניים ואנטי-נוצריים.  להקות המטאל של נורווגיה לא מנפחות שדונים ענקיים מעל במות, הן שורפות כנסיות.  לפחות סולן אחד של להקה נורווגית יושב בכלא על רצח של סולן אחר.  גם למוזיקת הפופ שלהם הם מתייחסים באותה רצינות.    מוזיקת הג'אז של נורווגיה גם היא באה לידי ביטוי באיזושהי ייחודיות שאי אפשר למצוא בשום מקום, ייחודיות שמתרכזת בעיקר סביב לייבל אחד, Rune Gramoffon.  

Shining התחילו את דרכם בתור להקת ג'אז סטנדרטית, אקוסטית – סקסופון, פסנתר, קונטרבאס ותופים.  מנהיג הלהקה, יורגן מונקבי, לא ניגן רק בסקסופון ואת הלהקה הקים רק מפני שקבע כבר הופעה במהלך לימודיו באוניברסיטה באוסלו ולא היה לו עם מי לנגן.  הוא מצא שלושה חברים ללימודים שהיו מוכנים לנגן איתו, והם הקימו את הלהקה ומאוחר יותר הקליטו שני אלבומים – אקוסטיים, סטנדרטיים, כל אחד מייצג חלק אחד באבולוציה של עולם הג'אז שמסביבים, ושניהם לא מרמזים ולו בצליל אחד מה הולך לקרות באלבום הבא.

האלבום הבא, שיצא ב-2005, יצא אחרי שהלהקה חתמה על חוזה הקלטות ב-Rune Gramoffon.   הוא נקרא "In the Kingdom of Kitsch, You'll be a Monster" והוא ניתב מחדש את הדרך שבה אני, לפחות, מאזין למוזיקת ג'אז.   באלבום הזה Shining התחילו לשלב את שני הדברים הייחודיים ביותר בעולם המוזיקה הנורווגי – בלאק מטאל וג'אז יוצא דופן.  הם שילבו כלים ורכיבים מוזיקליים שלא היה נפוץ למצוא במוזיקת ג'אז.  הם זינקו מז'אנר לז'אנר, מנסים לחפון בידיהם את כל מה שיכלו מתוך הז'אנר הזה לפני שהם ממשיכים הלאה, והם הקליטו אלבום ג'אז שהוא תלת ממדי – לא עוד קטע מוזיקלי רפטטיבי שאחריו מגיעים אלתורים של הכלים השונים.  הקטע הרפטטיבי והאלתורים של הכלים השונים מנוגנים בבת אחת, כך שמדי פעם האוזניים שלי משוכנעות שכל אחד מהכלים מנגן קטע אחר לגמרי.  לפעמים הכאוס משתלט על ההקלטה אבל אז משחרר אותה, מאפשר לה להמשיך בדרכה למקום אחר, להשתלטות עוינת על ז'אנר אחר לגמרי. 

הקטע הפותח, "Goretex Weather Report", מכיל כבר בכמה שניות הראשונות שלו את הצלילים הבטוחים והרגועים שבתחילת סרט של היצ'קוק, אלו שנשזר בהם מוטיב האימה כדי להכין אתכם למה שאתם הולכים לשמוע, את המתח שבאבחות המשוננות של הבאס, ואת הצלילים החנוקים, הגבוהים, הכמעט בלתי אפשריים של הסקסופון.  אחר כך יהיה שם גם טייפ שמנוגן קדימה ואחורה, תופים שמנוגנים במהירות שהיא לא אופיינית לג'אז וקטע מוזיקלי מתפתל של הסקסופון שמעמיד פנים שמדובר בקטע ג'אז רגיל.   יהיו קטעים אחרים, רגועים יותר, כמו "Alaister Explains Everything", או הקטע הסוגר, "You Can Try the Best You Can", שמורידים את הרגל מהגז ומזכירים לנו שמדובר בלהקה שעד לפני כמה שנים היתה להקת ג'אז אקוסטי סטנדרטי.  ובכל זאת, גם בקטעים האלה משהו מסתתר מאחורה ומאיים כל הזמן לפרוץ.

מאוחר יותר הלהקה עשתה את הצעד הנוסף המתבקש והתחילה לשתף פעולה עם להקות בלאק מטאל נורווגיות – בין השאר, הם כתבו והקליטו קונצ'רטו מטאל עם להקה אחרת בשם Enslaved.  האלבום הנוכחי שלהם, "Blackjazz", שבו מתארח סולן להקת Enslaved, והמפיק, הטכנאי וטכנאי המאסטר כולם אנשים שעבדו בעבר עם להקות מטאל ומוזיקה תעשייתית כאלה ואחרות, הוא האמלגמציה הטהורה ביותר של ג'אז ובלאק מטאל שהם הגיעו אליה בינתיים – ועוד ידם נטויה.  כשהם מופיעים, הם מופיעים במסכות נינג'ה מסוגננות ובמדי שרד.   ואם כל המוזרות הזו לא מספיקה, את מקור המימון העיקרי הבא שלהם הם מקווים להשיג באמצעות מלגה שהם מתחרים עליה, מלגה שמשולמת על ידי א-הא, להקה שקשה לדמיין אותה משתפת פעולה עם Shining.  ובכל זאת, יכול להיות שהם בדיוק מה שמגנה פורהולמן, הקלידן של א-הא, מחפש: "אנחנו לא מחפשים את תפוח האדמה, כמו ב"כוכב נולד" או ב"X Factor" [באמת שאני לא יודע על מה הוא מדבר.  אני בסך הכל מתרגם את זה.  לתפוחי אדמה יש חשיבות מיוחדת בנורווגיה?]. אנחנו מחפשים את השילוב של ייחודיות אמנותית וגישה לא מפחדת, ואני חושב שזה יהיה משמח במיוחד אם בסופו של דבר נמצא את עצמנו עם אמן שהוא יותר כמו זריקת וויטמינים מרעננת, ופחות כמו האמנים היותר ברורים מאליהם."    Shining, אם כן.  זריקת וויטמינים ממעמקי האופל.

[והנה "In the Kingdom of Kitsch You'll be a Monster", השיר, שדווקא לא נמצא באלבום, אבל משקף את אחת מההשפעות של Shining בצורה מאד ברורה]

זה הכל להשבוע.  עד השבוע הבא – ועכשיו, אחרי ששיכנעו אותנו שרצוי להציל את כדור הארץ לפני שנחריב אותו לגמרי, עושה רושם שלא יישארו פה אנשים שיוכלו לחבר שני משפטים כדי להסביר מה היה שווה להציל.